<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף ט.</h2>
והמוכר בהמה לחבירו ואמר לו קנה אותה בדרך שבני אדם קונים, אם משך או הגביה קנה. אבל אם רכב, אם בשדה קנה, ובעיר לא קנה לפי שאין דרך בני אדם לרכוב בעיר, ואי אדם חשוב הוא שדרכו לרכוב בעיר או אדם מזולזל [הוא] שאין מקפיד על הילוכו בעיר רוכב, קונין ברכיבה כדאיתא פ"ק דמציעא.
<h2>דף ט:</h2>
וכתב ר"ם פ"ג דקנין, המקנה בהמה וכלים שעל גבה אע"פ שמשך הבהמה וקנאה לא קנה הכלים שעליה עד שיגביהם או ימשכם בעצמן, שהבהמה כחצר המהלכת ולא קנה מה שבתוכה. ואם היתה כפותה קנה כלים שעליה. אמר לו המקנה משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה, הואיל ולא הקנה לו גוף הבהמה, אע"פ שמשכה והיא כפותה לא קנה כלים שעליה, כדאיתא פ"ק דמציעא. ובשיטה אקשי' והיכא שאמר משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה אמאי לא קנה הכלים במשיכת הבהמה. וכי המושך כלי לקנות הפירות לא קני. והוי בירוש' [קידושין פ"א ה"ד] אילו אמר משוך בהמה זו שיקנה לך אף המשאוי שלה שמא לא קנה. ותירצו דהיכא דאמר משוך בהמה זו וקנה כלים שעליה ולא אמר משוך כלים אלו, ש"מ דקפידא הוי דלא בעי דליקניהו לכלים במשיכה אלא מחמת הבהמה דליקני מדין כליו, אבל ודאי במשיכת הבהמה כל שרוצה שיקנה, אף הכלים כשנמשכין קנה.
<h2>דף י:</h2>
ובפרק קמא דמציעא [י' ע"ב] אמרינן כיון דנפל [עליה] גלי אדעתיה דבנפילה ניחא ליה דלקני בד"א לא ניחא ליה דלקני. וכתב רבינו ז"ל וה"ה בקניות דאורייתא דבקנייה דגלי דניחא ליה קני, ואי גלי דניחא ליה במשיכה לא קני בהגבהה דהא אינו קונה בעל כרחו. ובפרק ר"ג ביבמות [נ"ב ע"ב] אמרינן עשאוהו כעודר בנכסי הגר וכסבור דשלו הן דלא קנה. וה"ה למושך ולמגביה. להוציא מן האומרים דדוקא בקניות דרבנן אמרינן בהאי ניחא ליה ובהאי לא ניחא ליה דהאומר אי אפשי בתקנת חכמים שומעין לו אבל בדאורייתא לא, קמ"ל רבינו ז"ל דה"ה בדאורייתא דוקא דניחא ליה.
<h2>דף מו:</h2>
לבאר דין המטלטלין [ב]אלו דברים שהקרקע נקנה בהן, שהן הכסף והשטר והחזקה ובקנין [סודר] כמו שכתבו, יש לבאר אם הן קנין במטלטלין. בכסף, בפרק הזהב [מ"ו ע"ב] אמר רבי יוחנן דבר תורה מעות קונות ומה טעם אמרו משיכה קונה שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה. הנה לך [ראיה] כי מן התורה משיתן את המעות קנה ואין אחד מהן יכול לחזור בו, אלא תקנת חכמים [היא], שלא יקנו המטלטלין במעות. בשטר, אין המטלטלין נקנית בשטר, כדאמרינן בפ"ק דקדושין [כ"ב ע"ב] עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה. ואמרינן תנא אף בחליפין בקנין נמי נקנה עבד כנעני. ואמרינן תנא דידן אמאי לא חשיב במשנה קניית החליפין. ומשני מילתא דאיתיה בעבד וליתיה במטלטלין קתני אבל חליפין דאיתיה נמי במטלטלין לא קתני. הנה לך, כי הכסף והשטר והחזקה דאיתנהו בעבד, וקאמר דליתנהו במטלטלין. ועוד דאמרינן בפרק הספינה [ע"ו ע"א], שטר לספינה למה לי, מטלטלי היא. ופירש רבינו ז"ל דתרי מילין קשיין ליה, למה לי, ולמאי מהני, דלא מקנו מטלטלין בשטר (אלא). דהא לא מהני שטרא אלא למאן דמצי מסיים ביה כקרקע או כעבדים, שהם ניכרים בעצמם ויכול לסיימם ולהפרידם מתוך השטר. אבל המטלטלין אינן מסויימים ואין אדם יכול לסיימן. ובחזקה אינן נקנין המטלטלין, כמו שהוכחנו מההיא דקידושין, דקאמר מילתא דליתיה במטלטלין כגון כסף וחזקה קתני. והנה מוכח משם דקנין מועיל בהן, כדאמרינן מילתא דאיתיה במטלטלין כמו חליפין לא קתני. וגרסינן בפרק הספינה [פ"ו ע"א], ושאין להן אחריות, דהיינו המטלטלין, אין נקנין אלא במשיכה. כדאמרינן תקנתא דרבנן היא. ואמרינן עלה אמר רבה לא שנו, דמשיכה [קונה], אלא בדברים שאין דרכן להגביהן. אבל דברים שדרכן להגביהן, בהגבהה אין, במשיכה לא. וכן הילכתא. נמצא שיש במטלטלין משיכה והגבהה.
<h2>דף מז.</h2>
וכתב ר"ם ז"ל פ"ג דקנין, מכאן אתה למד שהלוקח מטלטלין אע"פ שנתן כל הדמים יכול לחזור בו. וכן המוכר יכול לחזור בו עד שיגביה הקונה או ימשוך דבר שאינו בן הגבהה, או ימסור המוכר דבר שאין דרכו להמשך. וכיון שהגביה או משך דבר שאין דרכו להגביה או נמסר לו דבר שאין דרכו להמשך קונה, ואין אחד מהן יכול לחזור בו. וכופין את הלוקח ליתן את הדמים וכו'. והילכך אם נתן לוקח הדמים ונאנס המקח שיקחנו וכו' ה"ז מחזיר את הדמים, שהרי אמרו חכמים שאין מעות קונות אלא במשיכה. לפיכך אם היה ביתו של לוקח שיש בו החפץ הנמכר מושכר למוכר לא תקנו לו חכמים משיכה, ואע"פ שהמקח ברשות המוכר נקנה המקח ואין אחד מהם יכול לחזור בו. כמו שכתב רי"ף ז"ל בפרק הזהב, דכתב ואם היתה עלייתו של לוקח מושכרת למוכר אין הלוקח יכול לחזור בו. ואי איתניסו איתניסו ליה. דטעמא מאי תקינו רבנן משיכה, שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה, הכא ברשותיה דלוקח נינהו, ואי נפלה דליקה באונס איהו טרח ומציל וכו'. וכן השוכר את המקום שאותן מטלטלין הנמכרין מונחין בו קנה, ואין אחד מהם יכול לחזור בו, אע"פ שלא הגביה ולא משך ולא נמסרו לו, שהרי נעשו ברשותו. והשכירות נקנית בכסף או בשטר או בחזקה. וכבר כתבתי למעלה עד שישכור את מקומה כדאיתא פרק הספינה [ע"ו ע"ב].
